פצעי נשיכות הם שכיחים ביותר אצל חיות מחמד, פצעים אלו מועדים ביותר לזיהומים ולקושי בהחלמה, זאת בעקבות הקושי בניקוי יסודי שלהם והמגוון הרב של החיידקים המועברים מהשיניים לפצע בזמן הנשיכה.
בזמן נשיכה חיידקים הנמצאים על פני השיניים וברוק מוחדרים עמוק אל תוך הפצע. בחתולים, נשיכה ע"י חתול אחר מסוכנת לחתול, לא רק בגלל השיניים המזוהמות שחדרו מתחת לעור, אלא בעיקר בגלל שאלו פצעים הקשים לזיהוי מפאת הקוטר הקטן של הניבים בחתול. חשוב לזהות פצעים אלו מוקדם ככל האפשר על מנת להימנע מסיבוכים אפשריים.
בכלבים ובחתולים שננשכו ע"י כלבים, מלבד הנזק הישיר לרקמות, גם קיים חשש מחדירה לחללים פנימיים (בטן/בית חזה) וקרע של הרקמות מתחת לעור.
אבצס (מורסה) הינו כיס מוגלה בתוך רקמה דלקתית או מתה. אבצס יכול להיווצר כאשר פצעי נשיכה מזוהמים נרפאים על פני השטח ואוטמים את הזיהום שנמצא בפנים כך שהחיידקים ממשיכים להתרבות בלי שניתן לראות זאת בשלב הראשוני.
פצעי נשיכה מספקים סביבה מושלמת להתפתחות החיידקים. כאשר הזיהום מתפתח, נוצר חום גוף גבוה. הרקמה החולה, בשילוב תאי הדלקת וההפרשות הופכים למוגלה. לבסוף, המוגלה פורצת מתוך הכיס דרך הרקמות והעור העוטפים אותה, וגורמת לכאב, הפרשות, וריח של רקב.
איך ניתן לזהות את הסימנים לפצע מזוהם?
במידה והאבצס לא קרע את הרקמות שמעליו עדיין, סביר להניח שהכלב או החתול יהיה עם חום גבוה, מה שיתבטא כחתול תשוש, אפאטי וחסר תיאבון. בהמשך, כתלות במשך הזמן שעבר מהנשיכה, העור באזור יכול להפוך לדק ורגיש. בהסתכלות מקרוב, ניתן יהיה לפעמים ניתן לראות את חריר הנשיכה שגרם לאבצס על פני השטח באזור הנפוח.
במידה והמצב לא זוהה וטופל, כיס הנוזלים יקרע לבסוף וחומר מוגלתי ישתחרר מהמקום. יתכן שכאשר יש לרקמה לאן להתנקז, החום הגבוה ירד.
חלק מבעלי החיים ילקקו את הפרווה הרחק מהפצע וכך יגרמו לאיזור להראות ביתר חדות. בשלב זה הפצע יהיה חשוף, אך כבר לא תהיה ניקוז מוגלה אקטיבי מכיס האבצס. לעתים, העור באזור זה הופך להיות רגיש ביותר עד כדי קריעה שלו מהגוף והותרת אזור חשוף נרחב.
לעתים הפצע קבור מתחת לפרווה כה עמוק שקשה למוצאו ולזהותו. במצבים כאלו ניתן יהיה רק לזהות אזור רגיש למגע ולפעמים לזהות ריח המאפיין זיהום עמוק.
אזורים נפוצים להתפתחות אבצסים הם לחיים, רגליים, ובסיס הזנב (בחתולים למשל, אלו הם האזורים בהם חתולים נאבקים מרבים לנשוך אחר את השני).
טיפול בכלבים ובחתולים
בכלבים, לרוב הבעלים נוכחים בזמן הנשיכה ולכן אין צורך לחכות לראות סימנים מתקדמים של הזיהום ויש להגיע לבדיקת וטרינר בסמוך לנשיכה.
במקרה של נשיכה באזור הבטן או בית החזה יש לבצע צילומי רנטגן או סריקת אולטראסאונד על מנת לחפש עדות לחדירה לאיברים פנימיים.
במצב של נשיכה ללא זיהום מתקדם, יצטרך הוטרינר להחליט על פי הממצאים האם יש צורך בהתערבות כירורגית או האם מספיק לחטא את האזור ולטפל אנטיביוטית.
במידה והזיהום התפשט וקיים כיס מוגלה יהיה על הוטרינר להחליט איך לפעול בהמשך. אם האבצס עדיין לא קרע את הרקמות שמעליו, יש צורך לנקבו. לאחר שהאבצס פתוח, יהיה צורך בניקוי יסודי של הרקמות המודלקות ע"י הזרמה בלחץ של נוזל סטרילי לתוך חלל האבצס. במידה והאבצס גדול או כואב במיוחד לרוב יהיה צורך בטשטוש או הרדמה על מנת לבצע שטיפה זו.
באבצסים שנמצאים תקופה ארוכה יותר, יתכן והעור באזור יחלש מאד והטיפול יכלול הטריה ותפירה של האזור. חלק מהאבצסים גדלים להיות נרחבים במיוחד, ודורשים השארת נקז לעזרה בסילוק המוגלה מהמקום. בנוסף לטיפול הכירורגי, תידרש לתת לכלב/החתול הנשוך אנטיביוטיקה בבית. תוכל לבחור בין מתן פומי של כדורים או תמיסה נוזלית על פי אופי וגודל בעל החיים. קיימות גם זריקות המאופיינות בשחרור איטי של האנטיביוטיקה למשך תקופה מספקת.
דברים חשובים נוספים
וירוס הלאוקומיה (FeLV) ואיידס של חתולים (FIV) הינם וירוסים הגורמים למחלות קשות ויכולים להיות מועברים בפצעי נשיכה. במידה וחתולכם ננשך, ניתן לבדוק המצאות של וירוסים אלו ע"י ערכה ספציפית למחלות אלו ( FIV/FeLV kit) . עדיף לבצע בדיקה זו לאחר 60 ימים או יותר ממועד הנשיכה. בחתולים ששוהים מחוץ לכותלי הבית באופן קבוע או חלקי, מומלץ לבצע בדיקה זו אחת לשנה.
אם בעל החיים שלך מחוסן לכלבת, חשוב מאד לבדוק שהחיסון עדיין תקף. כלבת מועברת ע"י נשיכה, וכיוון שזו מחלה ממיתה ואין למחלה זו תרופה לבעלי חיים או לאדם, חשוב להקפיד על מתן החיסון בזמן בכלבים ובחתולים היוצאים מחוץ לבית.
רוב האבצסים ופצעי הנשיכה ירפאו תוך כשבוע, כמובן שלאבצסים גדולים יותר לוקח זמן רב יותר להחלים. במידה והפציעה לא מחלימה תוך שבוע למרות טיפול וטרינרי, יש להודיע לווטרינר על מנת שיוכל לחפש את הסיבה לכך. בדוק היטב שאתה נותן את התרופות כמומלץ וטפל בנקז לפי הוראות הרופא.
